"וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גיים [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כ"ה, כ"ג)
נשאלת השאלה, מה רע בקישוא? הגמרא מביאה פירוש למילה קישוא ואומרת שהיא משורש המילה קשה - שקשה לגוף כחרבות. אז אם הקישוא מזיק לגוף, הרי כתוב על רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס קיסר שלא פסקו משולחנם צנון, חזרת וקישוא. אלא שיש הבדל בין הגדולים לקטנים, שקישוא קטן אינו מזיק. ולמה אם כן הגמרא מיהרה לציין את רבי ואנטונינוס כדוגמה לשולחן בריא, ומדוע בכלל היא רוצה להוציאו כלא מזיק, ועוד כבריא?
שאלות אלו באות לפתרונן בפסוק "שני גיים בבטנך", ע"פ רש"י הכתיב החסר של "יי" במקום "וי" בא לרמז על המילה "גאים" ולוקח אותנו קדימה בזמן לתקופת הזהב של 2 מלכויות שיצאו מיעקב ועשו, שתי אומות גאות מעל האחרות והן של מלכות ישראל ומלכות אדום שבשיאן היו של ישראל בראשות ר' יהודה הנשיא שהוא כלל ישראל ואדום בראשות קיסר רומא אנטונינוס. המהר"ל כותב כי לשניהם יש חשיבות בלעדית ביחס לאומתם ונפש חשובה יש להם ולכן נוהגים הם חשיבות רבה בגופם ע"י בחירת מאכליהם בקפידה. ומכאן שבהכרח מה שעל שולחנם יהיה בריא לגוף ולנפש ובכך הקישוא שמופיע במזיקים מחייב תירוץ שיוציא את הקישוא כמועיל, רק הזן הקטן.
בתיאבון.
במסכת ברכות דף נז: מפורטים ששה דברים שמרפאים את החולה מחליו, והם: כרוב, תירדין (סלק), סיסין יבשין (בבונג/נענע/דבש), כיבה, הרת (רחם), יותרת הכבד. ויש אומרים גם דגים קטנים.
ועוד ששה דברים סימן יפה לחולה, והם: עיטוש, זיעה, שלשול, קרי, שינה, חלום.
ועוד עשרה דברים מחזירים את החולה לחוליו, והם: בשר שור, בשר שמן, בשר צלי, בשר צפרים, ביצה צלויה, תגלחת, שחלים, חלב, גבינה, מרחץ. ויש אומרים שגם אגוזים וקישואים.
נשאלת השאלה, מה רע בקישוא? הגמרא מביאה פירוש למילה קישוא ואומרת שהיא משורש המילה קשה - שקשה לגוף כחרבות. אז אם הקישוא מזיק לגוף, הרי כתוב על רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס קיסר שלא פסקו משולחנם צנון, חזרת וקישוא. אלא שיש הבדל בין הגדולים לקטנים, שקישוא קטן אינו מזיק. ולמה אם כן הגמרא מיהרה לציין את רבי ואנטונינוס כדוגמה לשולחן בריא, ומדוע בכלל היא רוצה להוציאו כלא מזיק, ועוד כבריא?
שאלות אלו באות לפתרונן בפסוק "שני גיים בבטנך", ע"פ רש"י הכתיב החסר של "יי" במקום "וי" בא לרמז על המילה "גאים" ולוקח אותנו קדימה בזמן לתקופת הזהב של 2 מלכויות שיצאו מיעקב ועשו, שתי אומות גאות מעל האחרות והן של מלכות ישראל ומלכות אדום שבשיאן היו של ישראל בראשות ר' יהודה הנשיא שהוא כלל ישראל ואדום בראשות קיסר רומא אנטונינוס. המהר"ל כותב כי לשניהם יש חשיבות בלעדית ביחס לאומתם ונפש חשובה יש להם ולכן נוהגים הם חשיבות רבה בגופם ע"י בחירת מאכליהם בקפידה. ומכאן שבהכרח מה שעל שולחנם יהיה בריא לגוף ולנפש ובכך הקישוא שמופיע במזיקים מחייב תירוץ שיוציא את הקישוא כמועיל, רק הזן הקטן.
בתיאבון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה