יום חמישי, 28 בנובמבר 2013

מקץ

"וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ." בראשית מג, לד.

הגמרא במסכת שבת קלט. מחדשת עם דבריו של רבי מלאי בשם רבי יצחק מגדלאה שמיום שהתרחש מאחיו הוא לא טעם טעם יין לפי שכתוב בבראשית מ"ט, כ"ו "ולקדקד נזיר אחיו". ובפרשתנו מקץ כתוב כי לאחר שחשש בהם שהם מרגלים, הוא מזמין אותם לשולחנו ומחלק להם מנות (משאות) ושתו יחד שיכר (וישכרו עמו). מוסיף רבי יוסי בשם רבי חנינא שאף האחים לא טעמו טעם יין, לפי שכתוב "עמו" שעמו שתו וחוץ ממנו לא שתו (מדרש רבא בראשית צב, ה). 

המהר"ל מקשה בשאלה - למה אם כן החליטו דווקא עכשיו לשתות יין ולהשתפר ולשבור את הנזירות והרי הם עדין לא יודעים שהעומד מולם הוא יוסף אחיהם, וזה יהיה דחוק לומר ששתו מפני כבוד מלכות כי יכלו האחים לומר שמתוך אבלות על אחיהם הם אינם שותים שיכר וזו נראית תשובה מספקת שיש לכבדה. 
מתרץ שהאחים היו מבולבלים מכוונותיו של יוסף שהרי לפני שעה קלה חשב אותם למרגלים ועכשיו רוצה לשתות ולהשתכר אתם בסעודה. הבינו כי הוא עדין חושד בהם כמרגלים ומנסה הוא בתחבולות להוציא מהם הודאה באמצעות יין, לפי שנאמר במסכת עירובין סה. "נכנס יין יצא סוד". חשבו שאם לא ישתו עמו יאמר להם שהם מפחדים לחשוף עצמם, אז החליטו לשתות עמו ולהשתכר בידיעה שלא ישמע מהם שום סוד כי באמת לא קיים סוד ויוכלו לצאת מהחשש על היותם מרגלים. לפיכך שתו והסתכמו ושברו את נזירותם ברגע זה דווקא. 

לחיים. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה